17 נובמבר 2009
זו מדיניות הפנים-טיפש
במקומותינו טעות לעולם חוזרת ונישנית. מנהיגינו הניבחרים לתפקידם על מכלול עניני המדינה, פונים לעיסוק במדיניות החוץ כעיסוקם העיקרי, לעיתים הבילבדי ומזניחים את זירת הפנים מתוך אמונה שגויה כי נושאי פנים, חברה, דת ומדינה הינם נושאים זניחים, שאינם חשובים דיים לרום מעמדם.
בציבור השתרשה הדעה כי מותר למנהיג ישראלי להתלבט, לדון, להתיעץ עד בלי די באשר לנושאי מדיניות חוץ, מפאת כי נושאים אלו באשר לקיומה של ישראל בזירה המזרח-תיכונית, הינה כח סבוכה והרת גורל עבורנו עד כי מנהיג אשר יגלה פזיזות יתר בתחום זה, יגרום לכולנו אך נזק וכתוצאה, יגרעו נקודות זכות רבות ממנו עקב כך.
בניגוד לנאמר לעיל הרי שהציבור מצפה את ההפך מהמנהיגיו בכל האמור למדיניות הפנים. האזרח חש כי הינו זכאי לדרוש מניבחריו תהליך קבלת החלטות שקולות אמנם אך מהירות ביחס ונחרצות. לאיש אין הסבלנות לצפות בהתלבטויותיו של המנהיג, הלא הלה ניבחר משום שהציבור מאמין (ברובו המכריע) כי המנהיג אמור לדעת כבר רבות בנושאי הפנים, הלא כן?. הצפי הוא כי נושאי הפנים אינם קיומיים והרי-גורל לקיום מדינת ישראל (וזו הינה טעות נפוצה), וכך כל שהי-ופהי בקבלת החלטות ניראית כפוגעת ישירות ברווחתו או בכיסו של האזרח הקטן.
הציבור אינו מיחס חשיבות כה רבה למהות ההחלטה בנושאי הפנים ובלבד שתחרץ בזמן סביר ובהנף יד "מנהיגותי". הציבור חפץ לחוש כי בראש המדינה עומד אדם המסוגל להחליט, אינו לחיץ, מסיגל לקחת סיכון מחושב ואינו תזזיתי. האזרח רוצה לראות בעומד בראשו אדם סמכותי, מנהיגותי, תחמלן, חכם, פיקח, מבריק, מאזין טוב, לעומתי לכשנחוץ ורגיש לצרכי הציבור לכשנחוץ, בעל שיקול דעת ונחרץ.
שני המנהיגים המובילים הבולטים כיום במדינת ישראל, בנימין נתניהו כראש הממשלה ואהוד ברק כשר הביטחון כושלים שניהם בתחום זה. ניבצר מהם להבין כי גם אם הצדק עמם בנושאי פנים הצריכים לעיתים את המבער השלטוני האחורי על פני עניני חוץ קיומים הרי "האמת חייבת להראות ולא רק להעשות".
בנימין נתניהו מצטייר יותר ויותר כאדם אשר ההחלטה לכאן אם לכאן קשה עליו הר כגיגית. הוא אינו מצטייר כאדם נחרץ בדעתו אלא כאחד הנוטה לכיוונו של האדם והדעה האחרונים ששטח בפניו את בעייתם. התנהלות זו ניתפסת כאופיינית לאדם אשר מטענו הרעיוני אינו מקובע חזק דיו בדעתו. באורח מפתיע הידרשותם של נתניהו וברק לנושאי הפנים חשובים בעינהם כזוטות שיש להשאירם לדירגים הנמוכים יותר בממשלה.
ניראה כי נתניהו עצמו או אפשר יועציו הסובבים אותו ובפרט יועצי התדמית שלו, יועצים לו עצות אחיתופל. דוגמתו של הנשיא האמריקני אובמה חייבת להילקח בתשומת לב. הצלחתו או כישלונו של אובמה אינה נימדדת במהלכי החוץ שלו, אלא דווקא ורק בהתנהלותו בעניני הפנים האמריקנים. התקפלותו של בנימין נתניהו בנושא החוק הביומטרי ובנושא הפיצול בתפקידי היעץ המשפטי לממשלה הינם אך המיקרים האחרונים בשרשרת תמוהה של התנהלות "רכיכתית", נעדרת כושר החלטה לכאורה, הנימשכת זה זמן רב מדי.
שני מדדים האמורים לכאורה לסנגר על התנהלותו של נתניהו יוצאים מופרכים. נתניהו חש כי עצם מהלכי "שב ואל תעשה" לצרכי שרידותו בקדנציה השניה שלו בתפקיד הרם, מהווה הצדקה למהלכים פשרנים והססנים במדיניות הפנים של ממשלתו וכמובן טעות בידו. בוחריו לא נתנו לו קולם על מנת לשרוד, בוחריו נתנו בו אמונם על מנת שיזיז מהלכים לכיוון בו הם כציבור חפצים.
באשר למדד השני, התבטא מר בנימין נתניהו לפני ימים ספורים עבור המדיה ולא ניראה כי התבטאותו זו קיבלה משקל ציבורי מתאים. נתניהו תרץ את חוסר או דחית החלטתו בנושא פיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה ובמשתמע בשורת נושאים אחרים, בכך כי ישראל עומדת בפני החלטות הרות גורל , (ניראה שמכוון בכך לנושאי ביטחון חיצונים--איראן למשל) וכך לטעמו אין הזמן בשל לשינויים בנושאי פיצול התפקידים המוצע על ידי שר המשפטים יעקב נאמן.
עם כל הכבוד הוא טועה ומטעה, גם אם בתום לב. אנו מצפים ממנהיגינו שיהיו רב-תכליתים (כמובן עד גבול מסוים), באם המנהיג יטפל בשרשרת מטלותיו בטור ארוך, האחת אחר השניה, בעוד עניני המדינה דורשים טיפול במקביל, בו זמנית בענינים שונים אך נידחים מטעמים שאינם לענין, הרי עניני הציבור והמדינה ייטו במהרה למסלול כישלוני.
נושא פיצול תפקידי היועץ המשפטי הוא שיקבע את דמותה של הדמוקרטיה הישראלית לדורות עתיד רבים. בידו של מר נתניהו להראות ואף כך להוות, כרפורמטור הגדול ביותר לחיוב אשר קם לנו מאז קום המדינה בנושא החברתי-הדמוקרטי, במדה ויקדם את נושא הפיצול. כניראה אינו מעריך נכון את האכזבה העמוקה, האדירה, בשדרות הרחבות ביותר של הציבור בכך שחוסר החלטתו, חוסר המעש שמגלה בנושא זה גורם, ואת ההשפעה האלקטורלית השלילית המכרעת שיהיה לנושא זה על עתיד ממשלתו.
האם מרמז הדבר על ניתוק מסוים מהעם ומאווייו? כניראה שלא היפנים עדיין כי יחסי שיתוף פעולה עם המערכת המשפטית הינם חשובים, כך גם יחסיו עם שותפים קואליציונים אחרים, אך מונים רבים יותר, ת"ק מונים חשובים, אמונו ופיתקי הצבעתו של הבוחר. הימים בהם המערכת המשפטית והמדיה עושת דברה היו דומיננטים בקביעת הלך רוחות הציבור, חלפו ללא שוב, ערכם הסגולי פחות כיום באורח ניכר. מימילא נתניהו אינו כוס התה שלהם ובהזדמנות הראשונה ירמסוהו עד דק ואכן אינם טומנים ידם בצלחת. איכותו כמנהיג ניבחנת גם ביכולתו לשכנע, להגיע לעמק השווה עם שותפיו לקואליציה בנושאים החשובים לעתידה של מדינת ישראל ואשר בהם הוא מאמין.
דומה כי מר נתניהו הוכה בסנוורים מהעדנה הזמנית בסיקרי דעת הקהל. הוא אינו מפנים כי עבור גוש הימין תמיכה בו אינה נעשית "מאהבת מרדכי אלא משנאת המן" דהיינו, הציבור הימני כה חושש ובדין לאשר מסוגל לעולל השמאל למדינת ישראל עד כי מר נתניהו ניתפס כרע במיעוטו. מאידך, כמה זמן תחזיק תיזה זו מים?
גם התנהלותו של אהוד ברק מרמזת על ריחוק מכוון מנושאי הפנים, חברה ומדינה. ניכר בו כי הינו צועד באותו הנתיב בו מהלך וכושל מר בנימין נתניהו. מפלגתו של ברק נימצאת בצרות צרורות. לא "המורדים" הינה בעית מפלגתו הקשה ביותר, וזאת בניגוד למקובל לחשוב, אלא אובדן הדרך דווקא בעניני פנים. מפלגת העבודה עוסקת בעניני הפלסתינים, המגזר הערבי וההתנחלויות כאילו אין מחר, כאילו אין מדינה לנהל כאילו והחצר האחורית שלו נמחקה כליל. התוצאה ניראית כבר בקלפי ובסיקרי דעת הקהל. הבוחר הפוטנציאלי מצביע ברגלים כנגד מפלגה הניתפסת בעיניו כאובדת דרך הן במשעול המדיני אשר אינו לרוחו של מרבית הציבור, אך בוודאי וללא ספק בקוצר ידה בעניני הפנים.
על שני המנהיגים להתעשת, גם אם עיסוק בעניני פנים ניתפס בידי שניהם כמישני לנושאים העומדים ברומו של עולם, אלו נושאי הביטחון והקיום, אין הדבר כך במבחן המעשה באשר חברה חזקה ומלוכדת היא-היא הגורם הקיומי הראשי בחיינו. אויר הפסגות של שועי עולם בהם הינם מתחככים אין לו דבר וחצי דבר עם שרידותם הפוליטית בארצם ובוודאי כי כישלונם המסתמן באופק להוות משיכה נאותה לבוחר הפוטנציאלי העתידי, תקשה עליהם עוד יותר להעביר החלטות נאותות בכל תחום שהוא ואף תרחיקם בסופו של יום אף יותר מעשיה כלשהיא עבור מדינת ישראל בכל מישור שהוא.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
